<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"ח</h1>
<h2>דף ז.</h2>
כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו נפשו[ת] שנאמר (משלי כ"ב כ"ג) וקבע את קובעיהם נפש (ע"פ לשון רמב"ם סנהדרין פכ"ג הל' ט') לפיכך צוו חכמים (אבות פ"א מ"א) הוו מתונים בדין וכן באיוב הוא אומר (איוב כ"ט ט"ז) (ודין) [וריב] לא ידעתי אחקרהו (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"כ הל' ז' ע"ש). וכן בפרק בית שמאי (יבמות ק"ט ב') אומר תבא רעה לתוקע עצמו (בדבר) [לדבר] הלכה כמו דיינא דאתא דינא [ל]קמיה וגמר הילכתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רב ולא אזיל למישאל. ואמר רבי יוחנן (סנהדרין ז' א') לעולם יראה דיין [את] עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגהינם פתוחה מתחתיו.
<h2>דף ז:</h2>
וגרסינן בירושלמי (פ"ג ה"ח) רב הונא כי הוה ידע זכותא לאיניש ולא ידע ליה פתח ליה איהו על שם (משלי ל"א ח') פתח פיך לאלם. אסור לדיין לשמוע דברים מבעלי דינין זה שלא בפני זה שנאמר שמוע בין אחיכם ואם עבר ושמע עובר משום לא תשא שמע שוא, ובכלל לאו זה אזהרה למעיד עדות שקר ומקבל לשון הרע ומספר לשון הרע, והזכרתיו למעלה (ל"ת י') אצל לא תלך רכיל, וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"א הל' ז') קרי ביה לא תשיא.
<h2>דף ח.</h2>
ותלמיד שנדה לשם שמים מנודה לרב כדמוכח בפרק ואילו מגלחין (מו"ק י"ז א') ובפרק קמא דסנהדרין (ח' א') דקאמר מפיקנא לך רב מאונך, והא דאמרינן במועד קטן (שם) מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב זהו כשנדהו התלמוד לכבודו (סנהדרין ח' א' תד"ה מפיקנא) כדמסקינן שם.
וגרסינן בפרק קמא דסנהדרין (ח' א') כתיב (דברים א' ט"ז) ואצוה את שפטיכם וכתיב (שם י"ח) ואצוה אתכם, אמר רבי שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור ועד כמה (במדבר י"א י"ב) כאשר ישא האומן את היונק. לפי שהוזהרו ישראל להיות אימת הדיין עליהם כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה כדאיתא בקידושין בפרק אחרון (ע' א') ולא לאכול ולשתות בסעודת הרשות ובכנסיות עמי הארץ ויזהר מן השחוק וקלות ראש (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ה הל' ג'—ד' ע"ש) בפני רבים.
בפרק קמא דסנהדרין אמר רבא הני בי תלתא דיתבי בדינא ואזל שליחא דבי דינא ואזמין מפומא דחד לא אמר כלום והני מילי בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא לית לן בה. ואמר רבא בפרק הגוזל בתרא (ב"ק קי"ב ב') קבעינן זימנא אפילו על פי אשה או על פי השכנים לאדם שאינו בשעת הזמנה בעיר ויש לו לבא בו ביום שלא ישכחו מלהזמינו, וגם כשאין דרכו לפני פתח בית דין שאם היה דרכו לפני פתח בית דין לא יחושו להזמינו כי יאמרו בית דין יראוהו כשיעבור שם. ואומר שם (קי"ג א') דכתבינן פתיחא עילוה על דלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן לפתיחיה וכמו כן כתבינן על דלא ציית כיון דאמר צייתנא קרעינן. אמר רב חסדא (שם) קבעינן זמן שני וחמישי ושני למחר כתבינן פתיחא אבל איתתא דשכיחא במתא אי קבעו לה זמן בצפרא ולא (אתת) [אתיא] כתבינן עלה פתיחא לאורתא, אמר רב חסדא (שם) לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא בערבי שבתות וימים טובים אבל מניסן לבתר ניסן קבעינן וכן מתשרי לבתר תשרי קבעינן זימנא אבל ממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דטריד.
<h2>דף מו.</h2>
אע"פ שאמרה תורה (דברים ט"ז י"ז) לא תטה משפט הרשות ביד בית דין לגדור פרץ להוראת שעה כפי הצורך, דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ו א') א"ר אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאינה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך, ומעשה היה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים באשקלון ביום אחד ולא היו שם כל דרכי הדרישה והחקירה וההתראה ולא עדות ברורה אלא הוראת שעה היתה כפי מה שראה (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ד הל' ד'). וכן אמרינן (קידושין פ"א א') שמלקין על לא טובה השמועה. ואמרינן במגילה (כ"ה ב') האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה כו'.
